פוסט אישי על אירוח ואוכל

הרבה פעמים אני מתארחת אצל משפחות שמכינות ארוחות מושקעות עם אוכל מעולה ומנחם והאמת היא שבכל פעם זה מרגש אותי מחדש. להאכיל אנשים זו זכות גדולה ולראות איך כולם מתאספים מסביב לשולחן אחד ונהנים ממנות ראשונות וסלטים, מרק משגע, בשרים, תוספות, קינוחים ועוגות זו פשוט חוויה מדהימה. אוכל מחבר בין אנשים, מאפשר להם להירגע, מאפשר להם להיות נינוחים, לדבר האחד עם השני וליהנות מהזמן שלהם ביחד. אוכל טעים הוא דבר נפלא לאלה שאוכלים אותו אבל הוא גם דבר נפלא לאלה שמכינים אותו. לא משנה אם מדובר בגבר או אישה שהכינו את האוכל, מי שאי פעם יצא לו להניח את האוכל שהוא הכין על שולחן העמוס בסועדים רעבים ומצפים ואז לראות כיצד תוך כמה דקות הכול מסתיים ונעלם ואת האנשים שסביב השולחן עם חיוכים על הפנים, מרגיש תחושה נפלאה של סיפוק ואושר גדול. אני לא אגזים אם אפילו אומר שהתחושה היא תחושה מרוממת ממש. כפי שאמרתי, להאכיל אנשים זו זכות גדולה והכיף הוא בכפל כפליים אם הם גם מלקקים לאחר מכן את האצבעות.

אז נכון, האמת צריכה להיאמר. כמות ההשקעה באוכל היא מטורפת ביחס לזמן ההנאה תכלס מהתוצר עצמו. כלומר, כל מי שבישל ארוחה או הכין מיני מטעמים ועוגות בעבר יודע - אנחנו משקיעים בהכנה של האוכל כל כך הרבה זמן, אנרגיה והאמת היא שגם די הרבה כסף... רק כדי שהוא כולו יגמר תוך כמה דקות מהרגע שהנחנו אותו על השולחן. אבל עדיין, יש בזה קסם. אני מניחה שהוא טמון אי שם באבולוציה היהודית שלנו, בארוחות השבת ובחגים, בעובדה שהגנטיקה לשנו היא אימהות יהודיות מפנקות ובהרגשה המדהימה של משפחה גדולה ואוהבת שמתאספת ביחד. אפשר לומר שמאז שאברהם ושרה הכניסו את המלאכים אל האוהל והגישו להם לשונות בחרדל (כן, כן, תקראו על זה, זה בהחלט מה שהם הגישו) השולחן שלנו מלא בכל טוב. ונראה שככל שעוברות השנים אנחנו רק מגלים עוד ועוד אפשרויות מרוממות שמעלות חיוך בלתי מוסבר על הפנים שלנו וגורמות לחיך שלנו להתענג מרוב אושר. נפלא להיות יהודים, נפלא לדעת כיצד להכין את כל הטוב המיטיב הזה. נפלא שיש לנו את הצורך והיכולת התורשתית להכין אוכל מעולה ולאכול אותו.


בהכנה של אוכל טוב יש להטוטנות, מי שמכין אוכל טוב ממש הוא אשף! מניחה שמכאן המילה שף.. בכל מקרה שיעורי לשון לחוד וענייני חך לחוד - להכין אוכל טוב ולאכול אותו זו הנאה עצומה. אני חושבת שכולנו מסכימים על כך. עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם אוקי, נכון, היא צודקת אבל האמת היא שכשמדובר במשפחה שלי, הם.. בא נאמר, לא משקיעים במיוחד. הרי בכל פעם כשאתם מגיעים להתארח אצל הילדים כדי לבקר את הנכדים שלכם הם במקרה הטוב יניחו על השולחן שניצלים, קציצות ופתיתים (כי זה מהילדים אוהבים). רחמנא ליצלן אם זה לא מספיק, את כל הטוב הזה הם טובלים במפלים של מיונז או קטשופ, מה שרק מעורר אצלכם את תחושת הבחילה. אז זהו - אל תאמרו נואש. אני כאן כדי לגלות לכם שאפשר גם אחרת. כל מה שתצטרכו לעשות זה את מה שאתם בכל מקרה יודעים איך לעשות כסבא וסבתא – לשכנע.



בפעם הבאה כשאתם מגיעים להתארח אצל הילדים שלכם כדי לבקר את הנכדים, פשוט קחו את הילד הילדה או הנכד או הנכדה שהאינטואיציה מספרת לכם עליו שלו ולאוכל יש קשר מיוחד יותר... והציעו לו או לה לקחת קורסי קונדיטוריה. טוב תעשו אם (במידה ואתם מתגוררים בירושלים) תציעו להם לעבור את הקורס בקמפוס הקולינרי בירושלים. אתם לא תתחרטו על זה. הקמפוס הקולינרי בירושלים הוא מקום לימודים מצויין שבו הם יוכלו לרכוש השכלה כוללת ומקיפה של איך לבשל או לאפות. הם ילמדו כיצד לבצע מתכונים פשוטים ומורכבים, כיצד לאפות מאפים, קינוחים מתוקים ומלוחים, עוגות, ביסקוויטים, שוקולדים ועוגיות. הם ילמדו שהכנה של המאכלים האלה דורשת סבלנות, יצירתיות ואהבה, הם ילמדו פרקטיקה ואסתטיקה, הם ילמדו שיטות עבודה שונות, שימוש נכון ואופטימלי במכשירים ובכלים מתקדמים, הם ילמדו אילו מצרכים יהיה עליהם לרכוש ויהפכו לבקיאים של ממש כנראה גם בתמחור שלהם. הם ילמדו על החשיבות של כמויות מדויקות שיבטיחו הצלחה בכל מה שהם יבחרו לעשות. כל זה כדי שבפעם הבאה שתגיעו להתארח, הם ישאירו את הקטשופ במקרר.